פסק-דין בתיק ע"א 1804-12-12

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט רונן אילן), שניתן בת"ט 209976/09, ביום 19.10.112, במסגרתו נדחתה התנגדות לביצוע שיק שהגישה המערערת והתקבלה בקשת המשיבה לאכוף את פירעון השיק.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         ראשית השתלשלות האירועים הינה בשיק שנתנה המערערת, שרונה איתן (להלן: "המערערת"), ביום 03.12.08, על סך 67,000 ש"ח (להן: "השיק") ושמועד פירעונו 08.02.09, לאולם האירועים "גן אורנים" (להלן: "האולם" או "גן אורנים"), שנוהל באמצעות חברת חברת אפ.סי.אם אירועים בע"מ וחברת פוד קונקשיין בע"מ, שמנהלן היה מר יוחאי פלג, עבור חתונה שתוכננה להיערך ביום 02.02.09. אלא שטרם עריכת החתונה, נסגר גן אורנים, וביום 15.01.09 הודע למערערת כי האירוע לא יתקיים.

2.         עם קבלת ההודעה, המערערת ביטלה את השיק, אלא שבהמשך התברר לה כי טרם סגירת האולם, ולמעשה יום לאחר שניתן השיק מהמערערת לאולם, הועבר השיק לניכיון אצל המשיבה - שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא (1990) בע"מ (להלן:  "המשיבה").

3.         המשיבה טוענת כי השיק הוסב אליה כדין, ונוכה על ידה ביום 04.12.08 - יום לאחר מסירת השיק מהמערערת לאולם - כנגד תשלום ששילמה בגין ניכיון השיק בסך של 61,310 ש"ח (להלן: "השיק שניתן במסגרת עסקת הניכיון"), כל זאת לאחר שבדקה את עסקת היסוד, דהיינו כי השיק ניתן בתמורה לקיום אירוע בגן אורנים.

לאור האמור, טענה המשיבה בפני בית משפט קמא, כי היא "אוחזת כשורה", וכי על כן יש לחייב את המערערת בפירעון בשיק.

4.         מנגד, טענה המערערת, שהתנגדה לביצוע השיק, כי משבוטל האירוע נגרם לה כישלון תמורה מלא, כשלטענתה המשיבה הייתה מודעת לקשיים הכלכליים בהם היה האולם, ועל כן קבלת השיק על ידה לניכיון נעשתה במרמה ובחוסר תום לב. לטענתה, השיק הועבר למשיבה לאחר חלוף מועד פירעונו, והמשיבה אינה זכאית לאכוף את פירעונו שכן איננה אוחזת כשורה. לחלופין טענה המערערת כי בכל מקרה לא הרימה המשיבה את הנטל להוכיח תמורה ותום לב בעיסקת הנכיון.

5.         בית משפט קמא קבע, כי אומנם לגבי עסקת היסוד, בו שילמה המערערת באמצעות השיק לאולם גן אורנים הוכח כישלון תמורה מלא, ואולם המשיבה הוכיחה כי היא "אוחזת כשורה", ועל כן לא עומדת למערערת הגנת כישלון התמורה, שכן הוכיחה מתן תמורה בעד השיק, והציגה די ראיות לכך (קבלה בגין עסקת הניכיון, צילום השיק שמשכה במסגרת עסקת הניכיון, תדפיס חשבון הבנק המבטא את פירעון השיק שמשכה), בעוד שהמערערת לא הציגה כל ראיה לסתור את טענת המשיבה כי נתנה ערך בעד השיק.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיבה הוכיחה כי קיבלה את השיק בתום לב, ועל כן הינה אוחזת כשורה, תוך שקבע כי המשיבה הוכיחה שנהגה לעשות עסקים עם האולם ולא מדובר בעסקת אקראי, והוכיחה כי בדקה את עסקת היסוד בטרם ניכתה את השיק. בית המשפט דחה את טענת המערערת לעניין חתימות ההיסב ולהיות השיק לא תקין, וכן דחה הטענה כי יש לשלול את תום ליבה של המשיבה מאחר וידעה או הייתה צריכה לדעת על מצבו הכלכלי הקשה של האולם, וכי השיק נמסר במסגרת עסקת מרמה כלפי המערערת, וקיבל את טענת המשיבה כי לא חשבה שעסקי האולם עומדים לקרוס.

לבסוף, קבע בית המשפט, כי "בסופו של יום אין ספק כי סיפור משיכת השיק על ידי הנתבעת מעציב ויביא לכדי כך שהנתבעת תחויב לשלם את מלוא עלותו של אירוע שלא התקיים כלל. למרבה הצער, אין מנוס מכך שכן השיק שמשכה הנתבעת סוחר כדין ונוכה על ידי התובעת שאף היא פעלה בתום לב ובהסתמכות על התחייבותה השטרית של הנתבעת".

טענות הצדדים בערעור

6.         טענתה המרכזית של המערערת בערעור הינה כנגד קביעת בית משפט קמא כי המשיבה הוכיחה תום לב ומתן תמורה בעד השיק. לטענתה, שרשרת המסמכים עליהם מסתמכת המשיבה אינה מוכיחה תשלום תמורה על ידה בעיסקת הנכיון כנדרש, שכן כל שהמשיבה הציגה הוא צילום לא ברור של השיק שנתנה לטענתה במסגרת עסקת הניכיון, כאשר בצילום לא ניתן כלל לראות מהו מספר השיק, ועל כן לא ניתן להתאים בין שיק זה לבין תדפיס הבנק שהגישה המשיבה, כאשר בית משפט קמא התעלם מטענה זו. לטענתה, היה על המשיבה להציג את הראיה הטובה ביותר, דהיינו, אם לא את השיק המקורי, הרי לפחות צילום סביר בו ניתן לראות את כל הפרטים המהותיים, ולכל הפחות ליתן הסבר מדוע אין בידה צילום סביר. למעשה, טוענת המערערת, כי בהעדר המצאת צילום קריא לא הוכח קשר בין השיק שניתן במסגרת עסקת הניכיון לבין תדפיס הבנק, ומשכך לא הוכחה תמורה.

עוד טוענת המערערת, כי המשיבה אף לא הוכיחה תום לב, וזאת בהעדר הוכחה לביצוע בדיקות מינימליות של עסקת היסוד. לטענתה, אומנם העיד מנהל המשיבה כי בוצעו בדיקות, אך אלה, כפי שהעיד, לא בוצעו על ידו, ולא הובאו לעדות הגורמים שביצעו את הבדיקות, דבר שיש לזקוף לחובת המשיבה. בהקשר זה, טוענת המערערת כי משמנהל המשיבה לא ביצע את הבדיקות לא ניתן היה להגיש באמצעותו את אותם "מסמכים פנימיים" עליהם התבסס בית המשפט בקביעתו כי אכן בוצעה בדיקה.

7.         מנגד, המשיבה, סומכת ידה על פסק דינו של בית משפט קמא, וחוזרת וטוענת כי היא עמדה בנטל והוכיחה ששילמה תמורה בעד השיק, וכי עשתה זאת בתום לב, לאחר שביצע בדיקות של עסקת היסוד.  לטענתה, ניתן לראות בשיק שניתן במסגרת עסקת הניכיון כי מספרו מתחיל ב"5089", באופן שמתאים לתדפיס הבנק.

ד י ו ן

8.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור בעיקרי הטיעון ושמעתי טענות הצדדים בפני, ועיינתי בכל המסמכים שצורפו - אני סבורה שדין הערעור להתקבל.

9.         אקדים ואציין שפסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק, ואף נכון מבחינה משפטית, ואולם אני סבורה שבצדק טוען ב"כ המערערת כי בדיקה מדוקדקת של המסמכים שהוצגו על ידי המשיבה להוכחת טענתה כי היא "אוחזת כשורה" וכי הוכיחה תמורה מלאה בעיסקת ניכיון השיקים - מלמדת כי היא לא הרימה את הנטל המוטל עליה, כפי שיפורט להלן.

10.       המסמכים שצורפו לתצהיר מנהל המשיבה, כפי שהוגשו לבית משפט קמא, להוכחת עסקת ניכיון השיקים הם כדלקמן:

א.        קבלה על עסקת הניכיון - נספח ג' לתצהיר, בה מפורט לכאורה סכום השיק וסכום הניכיון. יצויין, שבקבלה זו אין כל התייחסות למספר השיק שנתנה המשיבה במסגרת הניכיון לגן אורנים.